<h1>ספר "והזהיר" מיוחס למר חפץ אלוף — פר' צו</h1>
<h2>דף קכח.</h2>
שלח לו רב אבא לרב יוסף ב"ח הלכה שלישי בשני כשר ורבא אמר אף שלישי בראשון. מר בר רב אשי הכשיר באבי האב ואין הלכה כמותו. הלכה כל מקום שיבאו בנים לאבות ואבות לבנים כגון ראובן ואחר להעד לבן שמעון או בן שמעון ואחר להעד (לבן ראובן) [לראובן] או בן ראובן ואחר להעד לבן שמעון או בן שמעון ואחר להעד לבן ראובן ואין צריך לומר ראובן ובנו להעיד לשמעון או ראובן ושמעון להעיד לאחד כל אילו פסולין לכל עדיות שבתורה אבל [בן] בן ראובן ואחד להעיד לשמעון בממון פסול לקדושי צריכה גט [ואצ"ל בן בן ראובן ושמעון לאחר דלגבי קדושין צריכה גט] (שלישי ושני בראשון) תפוס הלכה זו בידך כל מקום שיש ראשון בראשון ושני בשני פסולין מן התורה. שלישי בראשו[ן] פסול מן החכמים. שלישי בשני כשר ואפילו מן החכמים.
שלח לו [ר'] אבא לר' יוסף בר חמא היה יודע לו בעדות קרקע עד שלא נסתמא ונסתמא פסול. ושמואל אמר כשר לפי שאפשר לכוין מצרים שלה אבל טלית פסול עליה. ורב ששת אמר אפילו טלית אפשר שכיון שיודע מדת ארכו ומדת רחבו. אבל נסכא פסול עליה. ורב פפא אמר אפילו נסכא אפשר שכיון משקלותיו. והשיבו לו חכמים היה יודע לו עדות עד שלא נעשה חתנו ונעשה חתנו פקח ונתחרש פתח ונסתמא שפוי ונשתטה פסול עד שלא נעשה חתנו ונעשה חתנו ומתה בתו פקח ונתחרש וחזר ונתפקח פתח ונסתמא וחזר ונתפתח שפוי ונשתטה וחזר ונשתפה כשר זה הכלל כל שתחלתו וסופו בכשרות כשר. כל שתחלתו וסופו בפסלות פסול. והשיבו רב פפא ורב ששת ושמואל שאין הלכה כמותן אלא כדשלח לו (רבא) [ר' אבא] לרב יוסף בר חמא.
<h2>דף קסב:</h2>
כך אמר משמו (שלמד) [של מר] ר' יהודה עד שחתום עליו ואמר בודאי שזו חתימת ידי הוא אבל אינו מוחזק במנה שבשטר ולא נתברר לי הדבר נאמן. והקשו חכמים לפניו כמה קושיין. אלא מעתה כל אלו השטרות שמראין לפני הדיינין [ומקיימים] אותם על חתימות העדים החתומים בהם היאך [מקיימים] אותם שמא אם היו עדים אומרים אין אנו זוכרים דבר זה. ואמר להם לכתחלה אין אנו אומרים ואם אמרו מעצמן נאמנין. ועוד הקשו לפניו אלא מעתה הוציא עליו כתב ידו שהוא חייב לו ואמר איני זוכר יהיה נאמן ואמר להם איני זוכר נעשה כלא לויתי וכל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דומה. וחכמים האחרונים חלקו על דבר זה ואמרו אם מוחזק חתומים בב"ד קודם לכן לא כל הימנו לפסול את השטר ואם לאו נאמן שכך שנינו [כתובות י"ח ע"ב] העדים שאמרו חתימות ידינו זה אבל אנוסים היינו קטנים היינו פסולי עדות היינו ה"א נאמנין ואם הוחזק כתב ידן בב"ד או שהיה כתב ידן יוצא ממקום אחד ה"א אין נאמנין. שטר חתומים בו עדים ונמצא אחד מהן קרוב או פסול אין מוציאין בו ממון אבל (שמה) [שמא] אתו לשבועה ומשביעין אותו על פי עד אחד כשר. ופליגא... מלאוהו בקרובים כשר ומי שקדש אשה בפסולי עדות מדרבנן אע"פ שאין קדושיו קדושין וצריך לחזור ולקדש בעדים כשרים. אע"פ כן אינה ניתרת אלא בגט. ואין בין פסולין דאורייתא לפסולין דרבנן. אלא לעדות אשה בלבד אבל לכל עדות שבתורה שוים הם כשם שאלו פסולים כך אלו פסולים וזה שאנו אומרים בגט פשוט [קס"ב ע"ב] היו ארבעה חמשה עדים חתומים על השטר ונמצא אחד מהן קרוב או פסול תתקיים עדותו בשאר דבר זה בשחתם קרוב בראש שאנו אומרים משום כבוד חתם בראש אבל אם חתם באמצע או בסוף פסול אותו השטר שכך אמר רב נחמן הלכה כרבי בכיצד העדים נעשים זוממים [מכות ו' ע"א] מה שנים נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטלה. אף שלשה נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטלה. ופירשו חכמים בה א"ר יוסי במה ד"א בדיני נפשות אבל בדיני ממונות תתקיים העדות בשאר. ר' אומר אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות עדותן בטלה. אר"י א"ש הלכה כר"י. ור"נ אמר הלכה כרבי ובתוספתא שנינו [ב"ב פי"א ה"ו] שטר שחתמו בה חמשה עדים ונמצאו שלשה הראשונים קרובים או פסולין יתקיים השטר בשאר עדים ואם כך נוהגים יתקיים השטר בשאר עדים.
<h2>דף קעה.</h2>
והודאת שכיב מרע אע"פ שלא קנו מידו ואע"פ שלא אמר אתם עדי הודאה גמורה שכך אמרו חכמים [ב"ב קע"ה ע"א] שאל תנא שכ"מ שהודה מהו. שלא בפני מלוה אין אנו שואלים שיש לומר הודאה שהודה בעבור שלא להשביע את בניו עשה ולפיכך אינו כלום אלא כשאנו שואלים בשתבעו מלוה והודה לו אדם משטה בשעת מיתה וצריך לומר כתובו אי לא. לאחר ששאלה חזר ופרשה אין צריך לומר א"ע מ"ט לפי שאין אדם משטה בשעת מיתה ואצ"ל כתובו מ"ט דברי שכ"מ ככתובין וכמסורין דאמו.
